שלום,
תודה על השתתפותכם בפרויקט 10K, שבו אנו משתמשים בשיטות חדשניות כדי לאפיין אישית את בריאותם של 10,000 איש בישראל ואתם ביניהם.
ניתוח חיידקי המעי. בחודשים האחרונים ביצענו שינוי בתהליך המעבדתי של ההפקה וריצוף הדנ״א החיידקי מדוגמאות הצואה. שינוי זה יאפשר לנו להפיק מידע רב ומדויק יותר לגבי אוכלוסיית חיידקי המעי שלכם מזה שהיה זמין עד כה. סיום השינוי והטמעתו עשויים להימשך עוד מספר חודשים ובסופם נשלח במייל דוח מפורט אודות הממצאים שלכם. אנחנו מבינים את הציפיה של אלו מכם שכבר מסרו דגימת צואה ומודים לכם על ההבנה והסבלנות.
בינתיים רצינו לקחת אתכם לסיור וירטואלי במעבדה שלנו: צוות המעבדה עובד עם מכשור רובוטי מתקדם על מנת להפריד את דגימת הדם שלכם למרכיביה השונים. בסופו של תהליך מתקבל הסרום, שהוא ״נוזל הדם״ ובו נמצאים חומרים שונים ונוגדנים, והחלק התאי שכולל בתוכו תאי דם לבנים השייכים למערכת החיסונית. דגימות אלו מעובדות ונשמרות בקפידה בביו-בנק גדול המאפשר ביצוע אנליזות המשך שיוכלו לתרום להבנת מצבו הבריאותי, מטבולי והחיסוני של כל משתתף. בתמונות המצורפות, אפשר לראות את מאיה לוטן וכוכבה לוי במעבדה שלנו, עובדות עם הרובוט על הכנת דגימות הדם.
במסגרת המחקר נאספו עד כה נתונים רבים ומעניינים וביניהם
3,752 משתתפים במחקר עד כה
10,000 מספר היעד
2,311 משתתפות במחקר עד כה
1,441 משתתפים במחקר עד כה
4,280 שאלונים שמולאו
13,500 ימי תיעוד מחיישני רמות הסוכר
90,000 ארוחות מתועדות
400,000 בדיקות דם שהועלו
צרפו חברים! עד עכשיו הצטרפו לפרויקט כ- 3750 איש אבל נדרשים עוד משתתפים כדי לחזק את משמעות התוצאות. נשמח ונודה לכם אם תזמינו חברים נוספים. זה קל.
מה תרצו לשמוע מאיתנו? בנוסף לדו"ח חיישן הסוכר שכבר קיבלתם, אנחנו עובדים בימים אלו על דו"חות נוספים עבורכם. ביניהם דו"ח אוכלוסיית חיידקי המעיים שלכם ודו"ח גנטי. נשמח אם תענו על כמה שאלות קצרות כדי להמשיך את התקשורת באופן יעיל ומקדם.
עדכנו מידע רפואי באתר כוחו של המחקר הוא ביכולת לחזות שינויים עתידיים במדדים השונים ובמצב הבריאותי. כעבור שנה ממועד ביקורכם הראשון במכון ויצמן תקבלו מאיתנו שאלון מעקב ובהמשך גם הזמנה למפגש נוסף. במקביל, מאוד נשמח שתמשיכו להעלות לאתר הפרויקט בדיקות דם שביצעתם בחודשים האחרונים. תוכלו לעשות זאת מעמוד הבית על-ידי בחירה באפשרות להעלאת בדיקות דם.
מה חדש במדע?
למה קשה לנו יותר לרדת במשקל ככל שאנחנו מזדקנים?
כמעט כל מי שניסה לרדת במשקל במהלך החיים מגלה כי ככל שהגיל עולה, כך קשה לנו יותר להשיל את המשקל המיותר. מחקר חדש שנערך בשבדיה ועקב אחרי המשתתפים במשך 16 שנה, מצליח לתת תשובה חלקית אך מעניינת לשאלה זו. רקמת השומן היא רקמה חיה ככל רקמה אחרת בגופנו. היא מורכבת בעיקרה מתאי שומן המכילים בתוכם חומרי אגירה שומניים הנקראים טריגליצרידים. גודלה של רקמת השומן נקבע ברובו ע"י האיזון בין התחלופה (אחסון ופירוק) של טריגליצרידים אלה בתאי השומן. אצל אנשים הסובלים מעודף משקל נמצאו שיבושים בתהליך תחלופה זה. המחקר הנוכחי השתמש בשיטה של תיארוך פחמן על מנת לקבוע את הגיל ואת התחלופה של השומן במהלך שנות החיים של המשתתפים בו. במחקר נבדקו משתתפים בריאים אשר החוקרים עקבו אחריהם במשך זמן ממוצע של 13 שנה שבמהלכן הם עלו, ירדו או נשארו באותו המשקל.
החוקרים מצאו כי במהלך המחקר חלה עלייה משמעותית בגיל השומן וירידה בפירוק הטריגליצרידים מתאי השומן בלי תלות בגיל ההתחלתי של המשתתף. כלומר, אצל כל המשתתפים פירוק השומן מתאי השומן הואט עם הגיל במהלך ההזדקנות. קצב הפירוק של השומן מתאי השומן ייקבע את היכולת שלנו לרדת במשקל בעקבות דיאטת הרזייה ואת יכולתנו לשמר ירידה זו לאורך זמן. הבעיה העיקרית היא שאין לנו כרגע שום דרך חיצונית להשפיע על התחלופה (אחסון מול פירוק) של השומנים האגורים בתאי השומן. אנחנו יכולים רק לנסות להשפיע על התהליך השני במשוואה זו- כמות השומן המאוחסן בתאי השומן שלנו. זאת אומרת, שאם לא נשנה ונאזן את צריכת המזון שלנו, הירידה שבאה עם הגיל בפירוק השומן בגופנו תגרום לנו להשמנה.
מפתיע לגלות כי למרות העלייה בפעילות גופנית עם הגיל, עליה דיווחו משתתפי המחקר, עדיין הם לא הצליחו להשפיע על התחלופה של השומן בגופם. תוצאות אלה מחזקות תצפיות קודמות שטענו שכמות המזון הנצרכת משפיעה הרבה יותר מהוצאה אנרגטית (כמו פעילות גופנית) על ההשמנה שלנו. מסקנות נוספות מהמחקר היו כי היכולת האישית שלנו לאזן את קצב תחלופת השומן בתגובה להגבלה קלורית (כמו במקרה של דיאטה לצורך הרזייה) מסבירה מדוע לחלק מהאנשים קשה לשמור על הירידה במשקל לאחר דיאטת הרזייה.
לצערנו, הירידה בקצב תחלופת השומן בתאי השומן בגופנו מתרחשת עם הגיל כתוצאה מתהליכים פיזיולוגיים שונים. לכן, על מנת לשמור על משקל הגוף במהלך ההזדקנות, עלינו לנסות להוריד את קצב האחסון של שומן בתאי השומן. נכון להיום אין בנמצא טיפול תרופתי שיכול להשפיע ישירות על קצב תחלופת השומן ולכן החוקרים מדגישים את הצורך במציאת טיפול שיישפר את המצב הקיים.
נתראה בחודש הבא,
צוות הפרויקט